חוב ישן
כשהמדינה קמה ואוכלוסייתה כללה יהודים שהגיעו לכאן מארצות אירופה, לצד היהודים שהגיעו מארצות ערב, מה שנקרא ,פחות או יותר, אשכנזים וספרדים.
זה לא סוד שהאשכנזים ששלטו במדינה במידה נכרת באו ממדינות הנחשבות ליותר מתקדמות,
עם יותר השכלה ומטבע הדברים השתלטו כמעט על כל נקודות המפתח בארץ,
אם כך, מה הפלא שגם מבחינה מוזיקלית הם אלה שנתנו את הטון בשנותיה הראשונות של המדינה?
המוזיקה הישראלית הייתה מין מוזיקה רוסית רק שהמילים היו בעברית.
הייתה אז התעלמות מתרבותם של המזרחים , מה שיצר ללא ספק קיפוח.
עם הזמן ועם תחלופת הדורות, הפער הזה הלך והצטמצם תוך כדי הבחנה מצידם של הרבה
אנשים באיכויות הרבות של הפולקלור המזרחי, בשירה מהלב ובקצב הסוחף הפך פולקלור זה
לפופולרי ובצדק.
לדעתי בשלב מסוים הגענו לאיזון טוב בין ההשפעה המזרחית למערבית בזמר הישראלי,
האיזון הטוב הוא המתכון הנכון למוזיקה ישראלית טובה ומקורית.
הבעיה היא שכלום בחיים לא נעצר בדיוק בנקודה הרצויה.
הגל המזרחי ששוטף אותנו בשנים האחרונות הוא היום השולט במדינה -
ועוד פעם אין איזון- אז עכשיו מקפחים את האשכנזים?
לא הייתי אומר, פשוט גם יוצרים לא מזרחיים מרבים לכתוב כיום בסגנון מזרחי מתוך שיקולים מסחריים, כי רואים שזה מה שהולך.
לי אין שם בעיה עם זה, רק דבר אחד צורם לי מאוד: לשמוע שיש עדיין יוצרים מזרחיים שחיים בעבר-
ועוד בוכים על קיפוח כאילו היו רוצים לזכות בהוקרה רטרואקטיבית או לגבות איזה שהוא חוב ישן.
באלדי אולייר